התנגדות לצוואה הדדית

על מי מוטל נטל ההוכחה?

כאשר מוגשת התנגדות לצוואה הדדית, הצד שמתנגד לביצוע הצוואה חייב להוכיח כי קיימת עילה חוקית לפסילתה. נטל ההוכחה המשפטי הוא הכלל הקובע מי מהצדדים מחויב להציג ראיות ולשכנע את בית המשפט בצדקתו.

ברוב המקרים, נטל ההוכחה מוטל על המתנגד לצוואה. כלומר, על הטוען כי הצוואה אינה תקפה מוטלת האחריות להציג ראיות מבוססות לכך שהצוואה נכתבה תחת תנאים פסולים, או שאחד מהמצווים לא היה כשיר לחתום עליה.

חלוקת נטל ההוכחה בהתאם לעילות ההתנגדות

✔ אי-כשירות משפטית של המצווה

1. במקרה שבו נטען כי אחד המצווים לא היה כשיר בעת כתיבת הצוואה (למשל עקב דמנציה, מחלת נפש או חוסר צלילות), על המתנגד להציג ראיות רפואיות ועדויות המעידות על מצבו של המצווה בזמן החתימה.
2. אם יוכח כי המצווה לא הבין את משמעות הצוואה, ייתכן שבית המשפט יפסול אותה.

✔ השפעה בלתי הוגנת או כפייה

1. אם נטען כי המצווה חתם על הצוואה בשל לחץ, איומים, סחיטה רגשית או תלות מוחלטת באדם אחר, יש להוכיח כי הייתה תלות קיצונית בין המצווה לבין הנהנה מהצוואה.
2. הוכחות אפשריות כוללות עדויות של בני משפחה, תכתובות, הקלטות, או חוות דעת של פסיכולוגים ומומחים.

✔ פגמים צורניים בצוואה

1. אם ההתנגדות מבוססת על פגם טכני (למשל חתימה חסרה, היעדר עדים, או חתימה של אדם פסול לשמש כעד), המתנגד נדרש להוכיח כי הצוואה אינה עומדת בדרישות החוק.
2. במקרה כזה, ייתכן שהצד שתומך בקיום הצוואה ינסה להציג הוכחות לכך שהפגם הוא טכני בלבד ואינו מהותי.

✔ מעורבות פסולה של הנהנה

כאשר נטען כי הנהנה מהצוואה היה מעורב בעריכתה, נטל ההוכחה הראשוני מוטל על המתנגד. עם זאת, אם המתנגד מצליח להציג ראיות ראשוניות המעידות על מעורבות פסולה, נטל ההוכחה עובר אל הנהנה שעליו להוכיח כי הצוואה נעשתה כדין.